אלפי המלטות מתרחשות בכל שנה במדינת ישראל. מהמלטות אילו, מתי מעט הם הגורים המוצאים בית טוב. ומה קורה עם השאר? מדי שנה, ננטשים אלפי גורים ומוצאים דרכם לרחובות. שם, גורלם של גורים אילו הינו אכזר וידוע מראש, הם סובלים חרפת רעב, תת תזונה המובילה למחלות שונות, התעללויות, ובדרך כלל אינם משלימים את שנת חייהם הראשונה ובסופו של דבר מתים, לרוב מדריסת כלי רכב או מרעב.
גם כאשר ה"גור" נאסף ומובל למכלאה, בין אם מדובר במכלאה של הרשות המקומית או במכלאה של אחת העמותות המפעילות בתי מחסה לחיות נטושות, לאחר זמן מועט בו מוחזק הגור במכלאה, ובעיקר כיון שהמכלאות אליהן מגיעים הגורים סובלות תדיר מ"התפוצצות אוכלוסין" נדון גורלו של הגור להמתה.
הפתרון המיידי, הפשוט וההומני ביותר לבעיה זו: לעקר את הנקבות ולסרס את הזכרים.
האם יש אלטרנטיבה לעיקור או לסירוס?
קיימת האפשרות למניעת הייחום על ידי זריקות. אך מאחר ומדובר בהורמונים סינתטיים העלולים לגרום לגידולים במערכת הרבייה ו/או לדלקות רחם ולסיבוכים אחרים איני ממליץ כלל על אלטרנטיבה זו. ניתן במקרים נדירים לעשות שימוש בשיטת מניעה זו, כגון, זכר ונקבה בעלי תעודות המיועדים להרבעות וחיים יחד באותו בית, אך שוב, לעניות דעתי, יש להגביל למינימום את השימוש בהורמונים אילו וגם אז, רק במקרים שזהו המוצא האחרון.
מהו עיקור ומהו סירוס?
עיקור הינו ניתוח המבוצע על ידי רופא וטרינר ובו מוציאים את הרחם ואת השחלות של הכלבה או החתולה.
סירוס הינו ניתוח המבוצע כאמור על ידי רופא וטרינר ובו מסירי את האשכים של החתול או הכלב. יתרונות העיקור
מעבר ליתרון הבריאותי שיפורט מיד להלן קיים גם יתרון הנוחות. הכלבה או החתולה לא יתייחמו יותר וכך מסתלקים שני מטרדים:
-
חסל סדר דימומים והפרשות בזמן הייחום (דבר המהווה מטרד במיוחד בכלבות גדולות) וחסל סדר היללות הטורדניות שמפיקה החתולה במשך תקופת הייחום, עד כדי כך שבמקרים מסוימים הופכים שלושת השבועות הללו לנצח לבעלים של אותה כלבה או חתולה.
-
כלבים וחתולים זכרים לא יפקדו יותר את דלת מעונכם אחת לחצי שנה. חסל סדר שלוליות השתן על מפתנכם וקרבות כלבים המגירים זה את דמו של זה בחדר המדרגות שלכם.
היתרון הבריאותי
הוכח במחקרים, כי במקרה של כלבות וחתולות מעוקרות פוחת הסיכוי, או אם תרצו הסיכון, לחלות בסרטן של מערכת הרבייה באופן משמעותי. אחד המחקרים מדבר על פחות מאחוז אחד בכלבות שעוקרו לפני הייחום הראשון, סיכון שעולה ל- 8% בכלבות שעוקרו לאחר הייחום הראשון ול- 26% בכלבות שעוקרו לאחר הייחום השני.
יתרון נוסף הוא, שוב על פי סטטיסטיקה מחקרית הגורסת כי 70% מהכלבות הלא מעוקרות לוקות בדלקת רחם בטווח הגילאים שבין 6 ל- 9 שנים מה ש"מריץ" אותן לשולחן הניתוחים לעיקור שאינו אלקטיבי (מועד הניתוח לא נקבע על פי נוחות זמן ו/או כאשר מצב הכלבה או החתולה הינו אופטימלי לניתוח) ואשר הופך את העניין ל"ניתוח חירום". עיקור בגיל צעיר מרחיק את הכלבה או החתולה מהסכנה לדלקת רחם.
האם לעקר לפני או אחרי הייחום הראשון?
כאן הדעות חלוקות. מי שגורס שיש לעקר לפני הייחום הראשון מסתמך בעיקר על הסיכון הגובר לסרטן במערכת הרבייה ועל כך שהשמירה על אי ההתעברות בייחום הראשון "מתפספסת" ואז ישנם גורים לא רצויים עם הסיכון של הגעתם לרחובות וכל מה שתואר בפתיח לכתבה זו. עוד מסתמכים המחזיקים בדעה זו על מחקר שנערך בארה"ב בקרב מספר נרחב של בתי מחסה לחיות נטושות השייכות לאגודות המקבילות ל"צער בעלי חיים" בישראל. המחקר שנערך על מעל 2000 גורים של כלבים וחתולים שעוקרו או סורסו בגיל שלושה- ארבעה חודשים הוכיח כי, למרות העיקור או הסירוס לא חלו כל שינויים מורפולוגיים או התנהגותיים בבעלי החיים על אף העיקור או הסירוס בגיל הצעיר יחסית.
לעומת זאת, מי שגורס כי, יש להמתין עד לאחר הייחום הראשון לפני העיקור או הסירוס מסתמך על האפשרות לחוסר שליטה בהחזקת השתן, תופעה הקוראת בדרך כלל בכלבות בגיל המבוגר ועל פי אחת הדעות הינה קשורה למועד העיקור (לפני הייחום הראשון), ועל הדעה כי, בעל החיים צריך להשלים את תקופת הגדילה בטרם העיקור כדי שלא להתערב בשינויים הורמונליים העלולים לפגוע בגדילה. דעה זו די נסתרה על ידי המחקר שנערך בארה"ב ומצוין כאן לעיל.
בכל מקרה, האם לעקר לפני או אחרי הייחום הראשון? היוועצו ברופא הווטרינר המטפל בחיית המחמד שלכם.
ויתרונות הסירוס ?
מבחינה רפואית, מניעת סרטן האשכים ומחלות של בלוטת הערמונית.
לא פחות חשוב, הזכרים המסורסים אינם "נעלמים" בחיפוש אחר מיקומה של נקבה מיוחמת שאת ריחה הם מסוגלים לחוש ממרחק. בדרך כלל זכרים היוצאים לחיפוש שכזה מסתכנים בתקיפה על ידי זכר אחר העלולה להסתיים בפצעים מזוהמים, מהחיידקים האלימים שעל שיני הזכר התוקף, ולעיתים אף במות בעל החיים המותקף. מעבר לכך, ה"מסע" גם עלול להסתיים בדריסתו של אותו זכר בדרכו אל הנקבה או בחזרתו לביתו.
יתרון נוסף שיש לעיקור ולסירוס הוא כי בעת חיסון בעל החיים כנגד כלבת משלם הבעלים לרשות המקומית אגרה בגובה מחצית מסכום האגרה הקבוע בחוק (50% הנחה). הנחה זו נקבעה על ידי מנהל השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות בכדי לעודד עיקור וסירוס ולהפחית את מספר ההמלטות היוצרות עומס, תפעולי וכלכלי, על הרשויות המקומיות האוספות כלבים משוטטים.
הנחה זו מכסה לאורך חיי הכלב את עלות הניתוח אם כי, לעניות דעתי, לא זה צריך להיות השיקול המוביל בהחלטה לעקר או לסרס.
ולסיכום, בואו נשחט יחד כמה "פרות קדושות" או אם תרצו נכנה זאת בשם "ניפוץ מיתוסים ודעות קדומות".
במקרים רבים הנני נתקל בדעות שהשתרשו ולרוב אין להן כל אחיזה במציאות. אשתדל לענות לכמה מטענות אילו.
הדעה: "הכלבה / החתולה צריכה לחוות את חווית האימהות ולכן עליה להמליט לפחות פעם אחת במהלך חייה".
לא נכון!!! הכלבה או החתולה מכירה, בעת הייחום, רק את הדחף הרגעי להזדווג ואין לה כל מושג בעת ההזדווגות על תוצאותיה. את השאר עושה הטבע.
הטענה: "אני רוצה שהיא תמליט כדי שהילדים שלי יוכלו לחוות, ולו פעם אחת, המלטה וגידול גורים אצלנו בבית".
אתן חומר למחשבה לטוענים טענה זו בשאלה: "האם הנכם בטוחים כי תוכלו למצוא בית חם וטוב לכל הגורים? גם לעשרה או יותר? והאם במקרה שלא תצליחו האין זה חינוך גרוע לילדיכם במידה ותחליטו שלא לקחת אחריות על כל הגורים?"
הדעה: " אחרי העיקור או הסירוס בעל החיים משמין ו/או משנה את אופיו".
ההשמנה נובעת בעיקר מהרגלי תזונה לא נכונים ובעניין זה מומלץ להיוועץ בווטרינר המטפל בחיית המחמד שלכם, נכן שבגזעים מסוימים יש נטייה להשמנה לאחר עיקור (למשל בכלבים מגזע לברדור רטריבר) אולם תזונה נכונה ומאוזנת תפתור בעיה זו.
לעניין שינוי האופי, לרוב העיקור או הסירוס מבוצע במעבר הגילאים שבין גור לבוגר, התבגרות זו הינה, במרבית המקרים, הגורם לשינוי ההתנהגות ולא הניתוח. בכלבות מבוגרות העוברות עיקור לא נצפה בדרך כלל, כל שינוי בהתנהגות או באופי.
לעומת הנקבות, מרבית הזכרים הופכים יותר רגועים ופחות אגרסיביים לאחר הסירוס.
כמובן, שישנן עוד מספר מיתוסים ודעות קדומות אותן הייתי שמח ל"נפץ" אך מפאת קוצר היריעה אפנה אתכם בעניין זה אל הווטרינר המטפל בחיית המחמד שלכם, בתקווה כי כתבה זו פתחה בפניכם זווית ראיה שונה בנושא העיקור והסירוס אם עד היום לא חשבתם כמוני.
ד"ר קובי איבגי
רופא וטרינר רשותי. |
